קרקע – לא, כסף – כן: הדינמיקה של חלוקה מחדש של משאבים מרחביים מחוללי אי-שוויון על-ידי וועדות גיאוגרפיות
מאת: איתי בארי, מירב אהרון גוטמן ויונתן לוזר -
אי השוויון החברתי בישראל, ובעיקר הקשריו המרחביים עומדים בראש סדר היום המחקרי והציבורי בקרב סוציולוגים וחוקרי מדיניות ציבורית. למדינה, באמצעות משרד הפנים, מנגנונים של חלוקה מחדש של המשאב המרכזי – הקרקע. במחקר קודם עמדנו על ההשלכות של פעילותם של וועדות גבולות אד-הוק בין השנים 2003-2016 אותם סיכמנו במאמר 'טריטוריאליות מרכזית־מקומית ושינוי בעירבון מוגבל: האם ועדות גבולות מהוות מנגנון למיתון אי־שוויון מרחבי?' ובו טענו על שינוי בערבון מוגבל.
במחקר זה ביקשנו לעמוד ולאמוד את ההשלכות של מנגנון נוסף – הוועדות הגיאוגרפיות הקבועות בשנים 2016-2022 אשר ניתן להם מנדט להמליץ על חלוקת הקרקע וכן חלוקה מחדש של מיסי ארנונה. סך הכל, המחקר התבסס על ניתוח כמותני של 376 החלטות שהתקבלו בשנים 2003-2022 על-ידי וועדות גבולות (אד-הוק וקבועות) שבסמכותן ואחריותן להמליץ על שינוי גבולות מוניציפליים, כלומר להעביר קרקעות מרשות מקומית אחת לזולתה, ועל חלוקה מחדש של מיסי הארנונה.
הממצאים שהוועדות הגיאוגרפיות לא פעלו בפעולה נרחבת, מתקנת, באמצעות חלוקת הקרקע, אלא בעיקר באמצעות חלוקה של מיסי ארנונה. וביתר פירוט נאמר כך: נצפתה מגמת עלייה בהיקף הקרקעות שהועברו מרשויות מקומיות חזקות לחלשות, מגמה שבצידה צמצום אי-שוויון מרחבי (לצורך הדיון, רשויות מקומיות חלשות הן אלו שלרוב מאכלסות את בני המיעוט הערבי, קטנות בגודלן וממוקמות בפריפריה הגאוגרפית; רשויות מקומיות חזקות הן אלו שלרוב ממוקמות במרכז הארץ, מאכלסות את קבוצת הרוב היהודי, איתנות פיננסית, או שראשיהן מקושרים/מזוהים פוליטית עם שר הפנים).
מצד שני, הממצאים מורים כי רשויות מקומיות חלשות לא תמיד נהנו מהחלטות הוועדות, ולעתים דווקא רשויות מקומיות חזקות נהנו מהחלטות בעניין, מגמה ששימרה אי-שוויון מרחבי. לצד זה, באפיק החלוקה מחדש של תקבולי מיסי הארנונה נמצאה מגמה אחרת, השפעה ברורה יותר וחיובית: בפועל, החלטות הוועדות היטיבו עם הרשויות המקומיות החלשות כאשר הביאו לגידול בהכנסותיהן ובכך צמצמו אי-שוויון מרחבי.
Beeri, I., Aharon Gutman, M., & Luzer, J. (2024). Municipal Territoriality: The Impact of Centralized Mechanisms and Political and Structural Factors on Reducing Spatial Inequality. Urban Science, 8(2), 25